באגרת המפורסמת של הרבי הרש”ב ע”ה מיום ט”ז בכסלו תרס”ב (מופיע במבוא ל”קונטרס ומעין” ולפני י”ט כסלו ב”היום יום”) נכתב בין היתר:
” י”ט כסלו .. החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחַיוּת נפשנו ניתן לנו”. הרבי מדייק (ליקוטי שיחות בלה”ק ח”ב עמ’ 164) במילים “אור וחַיוּת נפשנו”, כי בנוסף למעלה הגדולה של לימוד התורה בכלל ופנימיות התורה בפרט, יש מעלה בלימוד החסידות, שהוא נותן אור וחַיוּת בכל עבודת ה’ שלנו.
חַיוּת כללית בקיום המצוות, וחַיוּת פרטית בקיום כל מצוה ומצוה, מביאה להשפעה במעשה בפועל בכמה ענינים:
- כשיהודי מקיים מצוות בדרך אנשים מלומדה,[היינו בשגרה, ללא נשמה] הוא עושה זאת כדי לצאת ידי חובה. אם הוא מקיים את המצוות עם חַיוּת והעניין אכפת לו, הוא יקיים את המצוות בהידור והידור מהודר.
- אם יהודי עסוק במצוות רק עם כח המעשה שלו הפיזי ואינו מפעיל את השכל והרגש, או משתמש בהם לדברים אחרים, יכול להיות שבמשך הזמן השכל והרגש ימשכו את כח המעשה מהמצוות לדברים אחרים שהם עוסקים בהם. מה שאין כן, אם יש לו חַיוּת במעשה המצוות, המעשה אף פעם לא ישתנה ויהיה תמיד בקדושה.
- כשיש לו חַיוּת במעשה המצוות בקדושה, יש לו פחות חַיוּת בדברים אחרים שאינם טובים, ואפילו בדברי רשות.
***
הכרתי חסידים שהיו שקועים בלימוד החסידות, שכל חייהם היו נראים אחרת לגמרי. דודי, ר’ אברהם זלמן ע”ה, שבר את הירך בגיל 80. ליוויתי אותו כשהיה בבית הרפואה. לפי הוראות הרופאים היה עליו ללכת מדי פעם, והדבר היה לו קשה מאוד. באחד הלילות סבל מכאבים חזקים ונאנח. התכופפתי כדי לשמוע את דבריו, ושמעתי אותו אומר לעצמו: “אַי, ‘להשכילך בינה’ לא הולך בקלות” (“להשכילך בינה” – הכוונה לאמור בספר התניא באגרת הקודש סימן י”א המתחילה במילים “להשכילך בינה”, ובה מדובר על קבלת היסורים, כי באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב). זו דוגמא כיצד חיים את החסידות בכל המצבים.
***
ר’ מענדל פוטערפאס ע”ה סיפר לי על חברו מעולי רוסיה, שלמד עמו בצעירותו, אך הושפע מהקומוניזם ולא הלך בדרך התורה. באחת הפעמים שנפגשו בארץ נאנח בצער ואמר שעברו עליו הרבה תלאות בחיים ולא נהנה מהעולם הזה אפילו יום אחד. לעומתו סיפר על ר’ גרשון בער נעוולער, שהיה יהודי חסידי ועובד ה’, זקן מופלג ומוכה ביסורים, שהיה שפל בעיני עצמו ולאחר שמנה באחת ההתוועדויות את חסרונותיו, אמר בשמחה: דבר אחד אני יכול להגיד על עצמי, שלא נהניתי מהעולם הזה אפילו יום אחד.
השוני באופן אמירת הדברים, הנראים לכאורה זהים, בא בזכות לימוד החסידות.
***
נשים אל ליבנו, כי עניני העולם הזה הם הטפל, וכל חיותינו צריכה להיות בלימוד ובדרכי החסידות, ובהתקשרות לרבי. לכן אנו מאחלים איש לרעהו ביום זה: “לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו”.
