ביו”ד בשבט תשי”א, שנה בדיוק לאחר הסתלקותו של הרבי הקודם, כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ, אמר הרבי נשיא דורנו את מאמר קבלת הנשיאות המבוסס על המאמר “באתי לגני”. במאמר זה אנו מוצאים את תמצית סדר הנהגת הדור כפי שהתחיל בו הרבי.
אחד הדברים המיוחדים במאמר זה מופיע בתחילת סעיף ו’, לאחר שהרבי דיבר בהרחבה על תפקידו של הדור השביעי, להוריד את השכינה למטה, ובהדגשה שכל מה שרבותינו נשיאנו דרשו מאתנו הם קיימו בעצמם, ובכך סללו לנו את הדרך, מביא הרבי דוגמאות לסיפורים על הרביים בענין אהבת ישראל.
כיצד האדמו”ר הזקן הפסיק באמצע תפילת יום הכיפורים כדי לקצוץ עצים ולבשל מרק ולהאכיל בעצמו יולדת, מפני שלא היו אנשים בבית, על האדמו”ר האמצעי שאברך התאונן בפניו, ובתשובה הראה לו את עור ידו שהתכווץ מרוב חלישות הבריאות, כתוצאה מהתנהגותו הלא ראויה של האברך, איך האדמו”ר ה”צמח צדק” הלך לפני התפילה לתת הלוואת גמ”ח לאיש פשוט, שנזקק לכך לפרנסתו, האדמו”ר המהר”ש, שלמרות זמנו היקר, נסע מרחק רק כדי לפגוש יהודי בעל נפש גבוהה שירדה לעמקי הקליפות, ולומר לו שיין נסך מטמטם המוח והלב, ובזכות זה היהודי חזר בתשובה, ויצאה ממנו משפחה של יראים וחרדים, וכן האדמו”ר הרש”ב שנסע למוסקבה כדי לבטל גזירה חדשה למרות קשיי השפה וחוסר ההיכרות עם האנשים איתם נפגש, והרבי הקודם שהשתדל לעשות טובה אפילו לאיש פרטי שלא בערכו כלל והניח בצד את כל עניניו בגשמיות וברוחניות.
ידוע שסיפורים במאמר חסידות אינו דבר מצוי כלל וכלל. בהביאו את הסיפורים על אהבת ישראל רצה הרבי לומר לנו, כי כדי להביא בדורנו את הגאולה, עלינו להיות מאוחדים באהבת ישראל, כי רק צבא מאוחד יכול להבטיח את נצחונו. אהבת ישראל אינו דבר תיאורטי, ויש להורידו לפסים מעשיים כפי שנהגו רבותינו נשיאנו.
סיפר הרב משה גרונר ע”ה, שבליל יו”ד שבט תשי”א, לילה לפני אמירת המאמר, ביקש ממנו הרבי לבוא לביתו, כי ברצונו לבקר יהודי שנמצא כעת בבית הרפואה ואין לו את מספר הטלפון של הרופא הממונה עליו. תוך כדי שהוא מטלפן להשיג את מספר הטלפון של הרופא, הבחין ר’ משה, שהרבי עוסק בהכנת המאמר. סיפור זה ממחיש, שאף ברגעים נעלים אלו, הרבי עסק בפועל באהבת ישראל, כמו שתבע מכל אחד ואחת מאתנו.
ביטוי לדרישה למעשה בפועל בענין אהבת ישראל אנו מוצאים באחת משיחותיו[1] של הרבי. בתילת השיחה שואל הרבי מה חידש רבי עקיבא במאמרו: “ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה”, הרי לפניו כבר אמר הלל הזקן: “דעלך סני לחברך לא תעביד – זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושא הוא”?
ובהקדים, ידועה השאלה איך אפשר לצוות על אהבת ישראל שתלויה ברגש? ההסבר הנפוץ המובא בחסידות הוא, שכמו שמגיעים לאהבת ה’ ע”י התבוננות, כך גם ע”י התבוננות במעלת היהודי, יכולים לבוא לאהבת ישראל.
באופן אחר ניתן להסביר ע”י הדיוק בדברי רבי עקיבא, שאמר על אהבת ישראל שהיא “כלל גדול” – כלל בנוי מפרטים, וע”י שהיהודי מתעסק בקיום הפרטים במצוות עשה כמו גמ”ח והכנסת כלה, או בלא תעשה כמו לא תיקום ולא תיטור, לא תלך רכיל ועוד – הוא בונה את הכלל. וכפי שמציין ספר החינוך[2] ” אחרי הפעולות נמשכים הלבבות” ומגיע לאהבת ישראל ע”י התעסקות בפעולות אלו. ולכן בהיותנו בדור השביעי, עלינו להרבות בענייני אהבת ישראל, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, בתוך הקהילה ומחוצה לה.
ואסיים בדברי הרבי בסוף מאמר קבלת הנשיאות: “הנה עכשיו אין הדבר תלוי אלא בנו – דור השביעי. ונזכה זעהן זיך מיט’ן רבי’ן דא למטה אין גוף ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו”.
[1] לקוטי שיחות כרך י”ז שיחה ב’ לפרשת קדושים
[2] מצוות לא תעשה ט”ז
