“אצלנו נוהגים שבימי ספירת העומר אין מברכים שהחיינו על פרי חדש, מלבד ביום השבת ול”ג בעומר“.
על פרי חדש מברך תחילה “שהחיינו” ואחר כך “בורא פרי העץ” או “בורא פרי האדמה” והטעם כיון שברכת שהחיינו תלויה בראיה יש להקדימה לברכת האכילה.
אם ברך תחילה על הפרי, יברך “שהחיינו” אחרי הברכה ולפני הטעימה. אם לא ברך “שהחיינו” באכילה הראשונה יברך “שהחיינו” באכילה השניה בלא שם ומלכות, כל זמן שעסוק באכילה ולא הפסיק הפסק שמצריכו לברך שנית ברכה ראשונה על מה שיאכל הכל בכלל “אכילה ראשונה”.
פרי שיש בו מינים הרבה (טעמים או צבעים שונים) מברך על כל מין ומין,כגון שני מיני אגסים, שזיפים וכיו”ב. אם יהיו שני המינים לפניו יכול לפטור את כולם בברכת “שהחיינו” אחת.
אין מברכים שהחיינו אלא על דבר הניכר היטב שהוא חדש ואין עתה כיוצא בו מן הישן, דהיינו פרי או ירק עונתי שאינם הגדלים בכל עונות השנה. אין לברך “שהחיינו” בין היתר על כל קטניות לסוגיהן, כמעט כל סוגי הירקות, פירות וירקות כבושים, פירות מיובשים, בננות, תפוחי עץ, אגסים, שקדים ואגוזים, אשכוליות ולימונים.
מברכים “שהחיינו” על פירות הקיץ (אפרסקים, שזיפים, משמש, שסק וכיו”ב), מנגו, תפוזים, קלמנטינות לסוגיהן, חבושים, גויאבות, דובדבנים (שאינם משומרים או מסוכרים), תאנים טריות, רימונים, אוכמניות, אבטיח, מלון, תות שדה וכיוצא באלו.
