כאשר שביעי של פסח חל ביום שישי, יש לעשות עירוב תבשילין בערב החג לפני כניסת החג.
א. תקנו חכמים שלא לבשל או לאפות ביו”ט לצורך השבת שלאחריו, אלא אם כן הניח עירוב תבשילין מערב יו”ט, ויהי’ שמור אצלו עד אחרי תיקון כל צרכי שבת.
ב. אופן עשיית עירוב תבשילין: נוטל בידו (בערב יו”ט) פת שיש בו שיעור כביצה ותבשיל חשוב (כגון בשר או דג) שיש בו שיעור כזית, מברך “על מצות עירוב” ואומר: בדין יהא שרא וכו’
בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלוקינוּ מֶלֶך הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת עֵרוּב
בְּדֵין יְהֵא שָׁרָא לָנָא לַאֲפוּיֵי וּלְבַשּׁוּלֵי וּלְאַטְמוּנֵי וּלְאַדְלוּקֵי שְׁרַגָּא וּלְתַקַּנַא וּלְמֶעֱבַד כָּל צָּרְכָנָא מִיּוֹמָא טָבָא לְשַבַּתָּא לָנָא וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בָּעִיר הזאת
ומי שאינו מבין פירוש המילים הארמיות, יאמר בלשון שמבין, כגון בלשון הקודש:
בזה יהא מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין (חמין) ולהדליק נר ולתקן ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת.
ג. נוהגים לקחת ככר שלם לעירוב תבשילין, ולבצוע עליו באחת מסעודות השבת, כי דבר שנעשה בו מצוה אחת ראוי לעשות בו מצוה אחרת. ויש נוהגים שלא לבצוע עליו עד סעודה שלישית, כדי לעשות בו
מצות רבות. ולפי מנהג זה יניחנו בתור לחם משנה בסעודה ראשונה ושני’ של שבת ויבצע עליו בסעודה שלישית.
ה. מי שלא עירב בערב יו”ט מבעוד יום מותר לו לערב בין השמשות.
ו. לא הותר לאפות ולבשל ע”י עירוב אלא בערב שבת אבל אם חל יו”ט ביום ה’ וביום ו’ אסור לבשל או לאפות ביום ה’ בשביל השבת.
ז. אין עירוב תבשילין מועיל אלא להתיר לעשות כל צרכי שבת ביו”ט בעוד היום גדול, דהיינו כשיש זמן מספיק ביום, שאם היו מזדמנים אורחים שלא אכלו היום היו אוכלים מבישול זה ונהנים ממלאכה זו בו
ביום (קודם בין השמשות) אבל אם אין זמן ביום ליהנות ממלאכתו, אין העירוב מועיל כלום.
ח. גם התבשיל (=טשולנט) שמטמין מיו”ט לשבת יתבשל כל צרכו לפני השבת.
ט. אם נאבד העירוב או נאכל בטעות לפני הכנת המאכלים לשבת, יש לשאול שאלת רב.
(מתוך הספר “שבח המועדים”)
