בספר “היום יום” מובא: למים אחרונים נוטלים קצה האצבעות, ואח”כ מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין על השפתיים.
נטילת מים אחרונים צריכה להיות סמוכה עד כמה שאפשר לברכת המזון ולכן מוזגין כוס של ברכת המזון קודם הנטילה ואסור להשיח בינתיים אפילו בדברי תורה, ואם אירע שהפסיק, יחזור ויטול מים אחרונים שנית סמוך לברכת המזון.
אם נטל ידיו למים אחרונים והוצרך לנקביו, יברך אשר יצר, ואחר כך יטול ידיו שנית למים אחרונים, וכן יעשה אם שמע ברק או רעם, או הוצרך לענות על שאר דברים שבקדושה כקדיש וברכו.
מובא בשם האליהו רבה בשם האר”י ז”ל (בשער המצות) “דחכם אחד נטל ידיו (למים אחרונים) וקרא משנה, והיה לו כאב בכתף (והזכיר עצמו לפני האר”י ז”ל, והשיב לו כי זה בא לו משום) שעבר על תכ”ף, אתוון דדין כדין (כת”ף בחילופי אותיות תכ”ף), ולך ה’ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, בכ”ף הדמיון, ה’ ישמרנו מכל פגע אמן”.
מים אחרונים נוטלים בכל מיני משקה אפילו בשמן ודבש וחלב חוץ מיין שאין נוטלין בו מפני חשיבותו, ומים הפסולים לראשונים משום מלאכה או שינוי מראה כשרים לאחרונים, ואין צריך ליטול אלא פעם אחת ואין שיעור למים של נטילה זו.
אין נוטלין במים חמים שהיד סולדת בו, וגם אין צריך להם כלי וכח גברא כראשונים, ואין חציצת הידים פוסלת בהן.
מים אחרונים אין נוטלין על גבי קרקע אלא בכלי מפני רוח רעה ששורה עליהם כשהם על גבי קרקע. ואם אין לו כלי נוטלעל גבי עצים דקים וכיוצא בהם, והוא הדין כל דבר שחוצץ בינם לקרקע אפילו רצפה, שאין רוח רעה אלא על גבי קרקע. במקום שאין בני אדם עוברים שם, יכול ליטלם על גבי קרקע, לכן מותר ליטלם תחת השולחן.
נהגו שיהיה כלי פשוט וזול,כי המים שנכנסים לכלי הם חלק הסטרא אחרא, וכמו כן נזהרים מאוד שלא להשתמש בכלי לאכול ולשתות ממנו, ובדיעבד אם נטל ידיו לתוך כלי אכילה, ידיחנו וישטפנו היטב. אפשר ליטול לתוך כיור, אבל יש ליזהר שלא יהיו שם כלי אכילה.
יש שמכסין הכלי עם המים במפה וכיו”ב. ובכף החיים על שלחן ערוך הביא מכף החיים פאלאגי שטוב להסיר הכלי עם מים האחרונים מהשולחן בשעת ברכת המזון, וכן נוהגין.
כיון שבזמנינו אין מלח סדומית מצויה, וגם בדרך כלל אוכלים בכף ומזלג והידיים נשארים נקיות, ואין טעם הנטילה אלא מדברי הקבלה, לכן אין נוהגות הנשים ליזהר בה, כי אין הנשים מקפידות בחומרות שיסודם בסוד ה’, אך אם רואות שידיהן מזוהמות מהמאכלים בוודאי חייבות בנטילת ידיהן.
