“והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר“(שמות, י”ג, י”ד) .
על מילים אלו אומר רש”י: “יש מחר שהוא עכשיו ויש מחר שהוא לאחר זמן”. בלקוטי שיחות כרך ל”א לפרשת בא (ג) אומר הרבי כי יש שני סוגי “בנים” של “מחר”: “יש מחר שהוא עכשיו” – הוא אמנם בן, מהדור הבא, אבל בתוכן מהותו הוא חי ונמצא “עכשיו”, כי אינו נפרד מאביו, הוא חי בדרך החיים של האב, חיי יהדות בהידור. השאלות שלו נובעות מחוסר ידע או שאיפה להתעמק יותר במה שלמד, והאב מחויב לענות לו, כדי שיוכל להמשיך בדרכו בשמחה ובחיות. “יש מחר שהוא לאחר זמן” – יש בן שאינו ממשיך את דרך החיים של אביו, השאלות שלו אינן נובעות מחוסר ידע ולעיתים הן באות במטרה להכעיס או לקנטר, חיי יהדות בהידור זרים לו ואינם לפי רוחו. מלמדת אותנו התורה כי גם בן כזה, מכיון שהוא “בנך” (הבן שלך), הרי זו אחריות שלך לענות לו על השאלות שלו ולקרבו תחת כנפי השכינה. למרות שהוא אינו הולך ב”תלם” ולעיתים עולה המחשבה כי לא אל הנער הזה התפללתי, צריכים לדעת כי אם לא נתייחס אליו כמו בן, כמים פנים אל הפנים, הוא יכול להתנתק רגשית והפער יכול רק להתרחב.
באחד ממכתביו (אגרות קודש חט”ז עמ’ מ”ט) מזכיר הרבי את פתגם ה”צמח צדק”: “טראכט גוט וועט זיין גוט (תחשוב טוב יהיה טוב), ומדגיש שאין דוקא בענינים של אמונה ובטחון בה’, אלא גם בין בני אדם, וכל שכן כלפי הילדים שלנו: “כשמביטים על הנהגתם בעין טובה במילא גם ההנהגה איתם היא גם כן מתאימה לזה, והדיבור על אחת כמה וכמה, ומה שאפשר לפעול על ידי קירוב, מובן שגדול כמה וכמה משעל ידי הנהגה דקו ההפכי” – החשיבה החיובית שלנו על הילדים משפיעה על היחס שלנו כלפיהם וגם על תוצאות התנהגותם.
פעם ביקר אצלי זוג הורים ליעוץ בקשר לבנם בן השש עשרה, שאינו מתנהג כראוי. תוך כדי שיחה הסיח האב לפי תומו כי כבר בגיל שנתיים הבחין אצל הבן נטיות מסוימות, שהביאו בסופו של דבר להדרדרותו. השבתי לו, כי אם זו המחשבה שלו על בנו, לבטח גם הבן שלו חש זאת בסגנון הדיבור אליו והדבר משפיע על התנהגותו.
הרבי הקודם היה מדייק בדברי בעל ההגדה: “כנגד ארבעה בנים דברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול”. כל אחד מהבנים יש לו את ה”אחד” – הנקודה היהודית שלו. כשמסתכלים על הפוטנציאל הטמון בכל אחד מהילדים שלנו, ולא נותנים מקום לענינים החיצוניים להפריע, זה גופא נותן לילדים את הכח למימוש החיובי שלהם.
אנחנו חייבים לאהוב את ילדינו אהבה ללא תנאי, לשמור על “בנך” בכל מצב. על מעלה זאת נוכל ללמוד מרחל אמנו. היא ויתרה על השלימות של עצמה, על קבורה עם יעקב במערת המכפלה, כדי שתהיה עזר לבניה. לא בנים של אותו דור, אלא בנים של כמה וכמה דורות שלאחר מכן, שיתחייבו בגלות לאחר שחטאו. בזכות אהבה זו ללא תנאים הבטיח לה הקב”ה: “ושבו בנים לגבולם”.
על ידי שנתעסק עם כל סוגי הבנים של עם ישראל, נעמיד את “צבאות השם”, ונזכה בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו.
