“לשכת הלכה למעשה” של קהילת חב”ד ברחובות בסרטון חדש על משלוח מנות מסדרת סרטוני “מבזקי הלכה“. הגה”ח הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שליט”א, רב קהילת חב”ד ברחובות וחבר בי”ד רבני חב”ד, מתמצת את עיקרי הדינים בנושא בליווי אמצעי המחשה.
למבזק הלכה זכר למחצית השקל – לחץ כאן
לפניכם פרטי הדינים עם מראי מקומות:
משלוח מנות איש לרעהו
- ישנם שני טעמים למשלוח מנות בפורים. הראשון: כדי שיהיה לכל אחד מישראל צרכי סעודת פורים[1], השני: כדי להרבות אהבה ורעות בישראל, ההיפך מדברי המן הרשע, שישנו עם אחד מפוזר ומפורד.[2]
- יוצאים ידי חובה במשלוח שתי מנות לאדם אחד.
- מהם המנות
- המנות צריכים להכיל דברי מאכל ומשקה ולא כלים או בגדים וכיו”ב[3]
- גם משקה נחשב למנה[4]
- המאכל צריך להיות ראוי לאכילה מיד, ולא מאכל שצריך להכין או לבשל, כגון עוף קפוא או שקית אורז. [5]
- המנה צריכה להיות חשובה אצל הנותן והמקבל.[6]
- מי השולח ולמי שולחים
- נהגו שגם נשים מקיימות את מצות משלוח מנות, כיוון שגם הן היו באותו הנס של פורים. האשה שולחת מנות לאשה והאיש שולח לאיש.[7]
- מחנכים את הילדים שהגיעו לגיל חינוך במצות משלוח מנות.[8]
- אין שולחים משלוח מנות לאבל ר”ל, אבל לאשתו ומשפחתו אפשר לשלוח. האבל עצמו מקיים מצות משלוח מנות.[9]
- לכתחילה ראוי לשלוח את משלוח המנות על ידי שליח כדי לקיים את הענין של משלוח.[10] זמן המצוה
- משלוח המנות צריך לצאת מידי הנותן ביום הפורים ולא בלילה[11], ולהגיע לידי המקבל ביום הפורים[12]. לכן מי ששלח משלוח מנות בלילה והמשלוח הגיע לידי המקבל ביום, יש לו לצאת ידי חובה במשלוח מנות נוסף ביום[13].
- לכתחילה יש לתת את משלוח המנות ביום הפורים לאחר שברכנו ברכת שהחיינו על קריאת המגילה שנתקנה גם על המשלוח מנות[14]
[1] מובא בתרומת הדשן סי’ קי”א
[2] מובא בשו”ת חתם סופר סי’ קצ”ו בשם הגאון ר”ש אלקבץ
[3] סימן תרצ”ה משנה ברורה ס”ק י”ט
[4] שם
[5] שם
[6] עיין ביאור הלכה סי’ תרצ”ה ד”ה חייב
[7] על פי הרמ”א שם סי’ תרצ”ה ס”ד
[8] פרי מגדים (א”א) סקי”ד
[9] סימן תרצ”ו ס”ו וברמ”א שם
[10] שם במשנה ברורה סקי”ח
[11] שם רמ”א סעיף ד’
[12] ערוך השולחן סי’ תרצ”ה סי ט”ז וכתב נטעי גבריאל פרק נ”ד הערה ח’ לומר כשקיבלו בני ביתו אף שהוא לא נמצא בבית עד לאחר פורים אפשר להקל להחשיבו למשלוח מנות שיוצא ידי חובתו בפורים
[13] סימן תרצ”ה בבאר היטב סק”ז נסתפק בזה האם יוצא כיוון שחבירו קבלו בפורים או שאינו יוצא כיוון שנתן אותו לפני זמן שחייב בו
[14] על פי מג”א סימן תרצ”ב סק”א
